מה עם דגים?

דגים נידוגים בים, בנחלים ובאגמים או מגודלים בבריכות דגים או בכלובים במקווי מים טבעיים. כל השיטות הן תעשיות אכזריות כלפי דגים והרסניות ביותר לסביבה.

דיג

מעל מיליון דגים חווים גסיסה ממושכת בדיג חכות מדי שנה מול חופי ישראל. קרס החכה ננעץ בלוע הדג, או נבלע בקיבתו ופוצע את קרביו. דיג רשתות גורם לאיבוד קשקשים ולפציעות. דג המועלה אל פני המים מעומק רב – זימיו מדממים וגופו תופח: הפחתת הלחץ הפתאומית גורמת להתפשטות גז הכלוא בגופו, ותפיחת הגוף מלווה בכאב חריף.

חקלאות מים.

דגים הגדלים בבריכות דגים סובלים מצפיפות אדירה: פי 17,500 מבאגמים טבעיים. נפח המים לדג הוא פחות משניים-שלושה בקבוקי שתייה. בתנאים אלה סובלים הדגים מחנק, דלקות בעור, פצעים פתוחים, הרס הזימים וטפילים. מזהמים המצטברים במים (חומרי הדברה, כלור,אמוניה וכו') גורמים פגיעות בעיני הדגים, צריבה ואף עיוורון. דגים המנסים להימלט מכלובים בים נתקלים בגדר המרושתת וגופם מתכסה שריטות ושטפי-דם תת-עוריים. לצורך "ייצור" דגיגים לאכלוס הבריכות מאלצים נקבות דגים להטיל באמצעות הרעבה, הזרקת הורמונים, ו"סחיטת הביצים" ביד, הגורמת מצוקה, פציעות ושטפי-דם.

המחיר הסביבתי.

הדיג חסר המעצורים של העשורים האחרונים הביא להידלדלות האוקיינוסים והימים. רשתות-ענק גורפות והורסות בתי-גידול, פוצעות חיות שלא נלכדות ברשת, והורגות המוני אחרות. לפי ארגון המזון העולמי, שני שלישים ממיני הדגים המבוקשים בעולם כבר נפגעו במידה ניכרת, וצפויים להיכחד אם לא יחול שינוי מהיר במדיניות הדיג בעולם. גם גידול דגים בחקלאות מים משפיע בצורה הרסנית על חיי הבר בים.

עדויות רבות מוכיחות כי גם דגים חשים כאב ופחד: מערכת העצבים שלהם דומה לזו של בעלי חוליות אחרים (ובכללם האדם), גופם משחרר חומרים משככי כאבים (כגון אנקפלין ואנדורפין) כשנפגעות בו רקמות, וגם התנהגותם מעידה על חישת כאב.

רבים אינם יודעים זאת, אך הדג הוא חיה עדינה ומתוחכמת, בעלת חושים חדים במיוחד לראייה, לטעם ולריח, ואף יכולות שכליות מפותחות: לדגים יש זיכרון לטווח ארוך, וחלקם גם מסוגלים להשתמש בכלים (למשל, חוקרים פרסמו צילומים המראים דגים משתמשים בסלעים כדי לפתוח צדפות). בטבע חי הדג בים הפתוח בלהקות עם מבנים חברתיים מורכבים. ואולם גידול דגים תעשייתי כרוך בכליאתם בתנאים קשים, בבריכות דגים תעשייתיות או בכלובים בים.

360_2108200443738

מה אוכל דג? צואת עופות

כדי לחסוך בעלויות, הרבה מהמזון שנותנים לדג הוא בעצם פסולת זולה: צואה של תרנגולות ופרות (עם שאריות התרופות שקיבלו בחייהן), שמן משומש ממסעדות ופסולת שומנית ממפעלים. המים שהוא שוחה בהם, במרחב התזוזה הזעום שנותר לו, נגועים בזיהום מכימיקלים כגוןאנטיביוטיקה ותרופות אחרות, חומרי הדברה, כלור ואמוניה. לכן הדג סובל מצריבות בעיניים ולעתים גם מעיוורון, כמו גם מדלקות בעור, מפצעים פתוחים ומטפילים.

דרכו האחרונה

לקראת הריגתו של הדג מפטמים אותו כדי להעלות את משקלו. הפיטום גורם למחלות חמורות שהורגות יותר מ-30% מהדגים. גם אם הדג הצליח לשרוד את הפיטום, לא בטוח שישרוד את ההובלה לנקודות השיווק: בשלב זה הוא מועבר למיכל מים דחוס, כשגופו מהודק לדגים האחרים במיכל. חלק מהמיכלים יישלחו לשווקים, וחלקם יועברו לבריכות אחסון מקוררות, שבהן יסבלו הדגים מרעב ומצפיפות. דגים אחרים יתייסרו בשהייה של כמה ימים על קרח, שמטרתה לרכך את בשרם.

088

המידע נלקח מאתר אנונימוס, למידע נוסף על דגים – ליחצו כאן- לאתר אנונימוס

כתבה נהדרת מעיתון "הארץ" על הסכנות שבאכילת דגים – http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2148497

תיעוד מישראל   https://www.youtube.com/watch?v=BztkWXwixaM&feature=youtu.be

בדרך לצלחת    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/353/135.html

11913590_973619912659102_484453523_n

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s